יקירה, כשאת מאושרת ומסופקת - גם כל הסובבים אותך יוצאים נשכרים מכך 

ודאי את מכירה את המייל הזה שרץ מעת לעת ברשת, שבו הבעל קורא בלילה לאשתו להצטרף אליו למיטה והאישה עונה לו שעוד רגע היא באה. שנייה אח"כ היא מוציאה ממכונת הכביסה בגדים נקיים ומעבירה אותם למייבש, זורקת ערימת בגדים מלוכלכים למכונת הכביסה, מפעילה את מדיח הכלים, מגהצת איזה בגד או שניים, מקפלת כביסה, מסדרת עוד כמה דברים דחופים ובכוחותיה האחרונים מגיעה בסופו של דבר "שפוכה" לגמרי למיטה. בבוקר, בעלה שואל אותה בפיהוק למה היא כל כך עייפה...?

גם אם לא קראת בעבר את המייל, הרי שהתסריט ודאי נשמע לך מוכר.

רבות מאיתנו כל כך עסוקות במרוץ יומיומי לחוץ ומוטרף של עבודה-קריירה-לימודים-זוגיות-משפחה-ילדים... שאנו חשות שאין לנו רגע אחד לעצמנו. מובן מאליו שאם ילדינו זקוקים למשהו חשוב, הרי שנהפוך עולמות אם נצטרך ונדאג לספק להם אותו. כמובן, גם בבקשות ובצרכים של בן הזוג אנו מטפלות... וברור שגם נותנות מעצמנו 200% לפחות בעבודה, לא כל שכן לבית, להורים..., אל דאגה... לכל אלו ועוד - אנו תמיד מוצאות את הזמן.

ומה איתנו? כן, מה איתך, קוראת יקרה, באופן אישי? לך לא מגיע גם לקבל? אין ספק שנתינה היא ערך חשוב, אך האם לא חשוב שתיתני גם לעצמך...? אני יודעת – את עייפה, את מותשת, לא נשאר בך כוח לתת לעצמך... את רק רוצה שיעזבו אותך כבר בשקט ויאפשרו לך לרבוץ קצת מול הטלוויזיה בערב או פשוט ללכת לישון ולשכוח מהכל.

בואי נדמה לרגע את הסיטואציה הזו למיכל דלק:  נניח שמיכל הדלק ברכבך התרוקן, עניין שכיח ביותר. האם תיסעי חיש מהר לתחנת הדלק הקרובה ותמלאי אותו או שמא תחכי עד אשר הרכב יכלה את טיפות הדלק האחרונות ופשוט ייתקע לו באמצע הדרך? מן הסתם זוהי שאלה רטורית...  אם הרכב שלך זוכה לקבל בזמן את התדלוק שלו הוא זקוק על מנת למלא את ייעודו ולשרת אותך על הצד הטוב ביותר, קל וחומר שגם את עצמך זקוקה להזנה המתאימה על מנת לחיות: הן הזנה גופנית (מזון ומשקה) והן הזנה נפשית. הזנה נפשית יכולה להתבטא במגוון אופנים: קריאת ספר טוב, פגישה עם חברה לסלט וכוס קפה, למידה בשביל ה"נפש" כגון: ציור, פיסול, ריקוד..., השתתפות במעגל נשים או בסדנה חווייתית כלשהי וכן הלאה - כל מה שייתן לך הרגשה טובה, יחבר אותך ליצירתיות ולמקורות העוצמה שלך ויסייע לך להתמלא מחדש באנרגיה חיובית. 

ייתכן ואת קוראת את הדברים הללו וחושבת לעצמך: "איזה יופי, זה רעיון!" אך מייד שוב עולים בך שיקולים כגון: "ומה יהיה באותו זמן עם הילדים/בן הזוג/הבית/המשפחה...? איך הם יסתדרו בלעדיי באותה עת??!". יש לי חדשות טובות בשבילך: הכל יסתדר! ייתכן ובתחילה הילדים אולי קצת ייללו או ירטנו, אך זו תגובה טבעית מצידם, בהתחשב בכך שהם הרי לא רגילים לאמא שדואגת לעצמה. אם תסבירי להם בסבלנות שכמו שהם הולכים לחוגים, להצגות, נפגשים עם חברים – אזי גם לאמא  מגיעים בילויים כאלה ואחרים, אני בטוחה שהם יבינו. אם לא מייד, אזי בהמשך. כמו שילדים נרגעים אחרי שאמם עוזבת את הגן, גם אם מיררו בבכי לפני כן, גם הילדים שלך יבינו לבסוף. מעבר לכך, חשוב שתביני שצעד זה הינו טוב גם עבורם הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך: לטווח הקצר – עשייה למען עצמך תגרום לך להיות מאושרת ומסופקת כאדם. אם תהיי מאושרת ומסופקת, אזי גם כל הסובבים אותך – ובכלל זה גם ילדייך – ייצאו נשכרים מכך וירוויחו בגדול. במקום לכעוס, להתלונן, לחוש שאת ממורמרת ומתוסכלת - החיוך ישוב אל פנייך, תרגישי שאת לא רק אמא/בת זוג/אשת קריירה וכו' אלא בראש ובראשונה בן אדם מסוג אישה. החיוך והאנרגיה החיובית יהיו משהו שבאופן טבעי תקריני החוצה ואז תבצעי את הדברים המוטלים עלייך יותר בכיף ובשמחה... ; ולטווח הארוך – בעשותך למען עצמך תשמשי לילדייך מודל ודוגמא נפלאים. הם ילמדו שהם צריכים לא רק לתת לאחרים, אלא גם לדאוג לעצמם. הבסיס לאהבת אחרים, כידוע, הינו אהבת עצמנו... אם תפרגני לעצמך כביטוי של אהבה עצמית, זה יעביר מסר להם חשוב מאוד כבני אדם.

ובאשר לבעל/בן הזוג, ייתכן שאף הוא יצטרך לעבור תהליך הסתגלות לעניין (ראי סעיף "לא רגילים לאמא שדואגת לעצמה" הנ"ל). בהנחה שהזוגיות שלכם היא טובה ובעלת בסיס יציב, סביר להניח שבהדרגה גם הוא יקבל את העניין וילמד להעריך אותך על כך, יפרגן לך ויתמוך בך. אישה צעירה שפגשתי לאחרונה סיפרה לי שהתגוררה כשנה עם גבר עמו עמדה להתחתן. כשהחלה לאחר מס' חודשים לעמוד יותר ויותר על שלה, הגבר התקשה מאוד לקבל את העניין והדבר הוביל בסופו של דבר לפרידה בין השניים. אני מקווה בשבילך שלא תזכי ליחס דומה מצד בן זוגך, אולם גם אם כן - זה לבטח יהווה עבורך שיעור חשוב על הזוגיות שלך ועל עצמך.

ר' הלל אמר: "אם אין אני לי - מי לי? וכשאני לעצמי מה אני? ואם לא עכשיו – אימתי?". גם בן הזוג התומך והמפרגן בעולם לא יוכל לעשות בשבילך את הצעדים הללו. את היא זו שעליה מוטלת האחריות לדאוג לעצמך ל"אספקה" נפשית שוטפת, על בסיס קבוע - במינון הנכון לך. הבנה עמוקה מצידך שזהו דבר חיוני ובסיסי המגיע לך בזכות, תגרום להיעלמותם של שיקולים רבים "נגד" וכן במידה ויצוצו בעיות כלשהן – תוכלי בקלות למצוא להן פתרונות יצירתיים. זכרי תמיד את מילותיו של פאולו קואלו בספר "האלכימאי": "כשאתה רוצה משהו, היקום כולו נחלץ לעזרתך כדי שתשיג אותו". ואני מוסיפה לסיום – זה הזמן לעזור ליקום לעזור לך...

בברכת אור ואהבה,

 חלי פודה

© כל הזכויות שמורות לחלי פודה